נולד בתאריך 4.6.1927 בישראל, תל אביב בבית חולים הדסה (כבר אין בית חולים כזה), גרו בשכונת הרכבת (ליד רחוב המסגר).שם משפחתו עבר מליברזון לחובב משום שליבר ברוסית זה חביב והחליטו לשנות לחובב. ליברזון- על שם ליבר הגדול מאוקראינה וזון זה בן ברוסית וביחד ליברזון.
אביו של סבי- לוי, אמה של סבי- בובצי והיא עברתה את השם לאושריה אחי סבי הם: משה, ציפורה, מאיר שכינויו מרקה וסבי הוא הבכור.
היה לו כינוי שקראה לו קח בת דודה של אמא שלו וכינוי זה הוא ניוקה, ניוקה ברוסית זה נחום.
סבי הוא נצר מצד אחד של לוי יצחק מברדיצ'ב ומצד שני נצר של הבעל שם טוב ונחמן מאומן.
סבי היה עד גיל שנתיים בתל אביב ועבר עם הוריו לתל עדשים. בתל אביב גרו בצריף עם שני חדרים ובתל עדשים שני חדרים, מטבח מעץ והשירותים היו בחצר. בהתחלה לא היה בבית חשמל ומים והיו מביאים מים מבאר בחביות במרחק של 1.5 ק"מ מהבית והיו בבית מנורות נפט, היו אופים לחם פעם בשבוע בתנור חימר בחוץ.
בר מצווה- בר המצווה הייתה קטנה, הוא עשה מסיבה לכיתה שלו (באותו יום איטליה הצטרפה לגרמניה במלחמת העולם השנייה) והבר מצווה הייתה פשוטה וגם סבי עלה לתורה.
בחופשות היו נוסעים לבני דודים ולדודות (נסעו באוטובוס), אבל בעיקר היו משחקים במושב, לדוגמא: גולות, דודס, מלחמות בין הרחובות עם אצטרובלים של הברושים, תופסת, מחבואים ועוד.
לפני שהלכו לבית ספר היו עוזרים לאבא שלהם במשק, היה להם חומוס ועדשים והם היו הולכים לקטוף חומוס ועדשים (בידיים) והיה חשוב לקיים את הקטיפה של החומוס והעדשים לפני הזריחה משום שהתרמילים של החומוס היו נפתחים בשמש. גידלו וקטפו תירס. היה להם במשק גם לול ובו היו עופות מטילות ורפת עם כמה פרות.
לבית ספר היו הולכים ברגל, גם היו טיולים מטעם הבית ספר. במושב היה בית ספר עד כיתה ח' בכל שכבה כיתה אחת ובכל כיתה היו בסביבות ה- 15 ילדים, היו מורים טובים, בית ספר טוב ובתקופת בית הספר הילדים היו עובדים במשק והיו עוזרים להוריהם. גם בכיתה ט' למד במושב.
כלי התחבורה שהיו הם אופניים וסוס עם עגלה.
אכלו בבית הרבה דגים ועופות, היה אוכל טוב, בבוקר היו תמיד אוכלים סלט וביצים. המאכל שהיה אז אהוב ביותר על
סבא שלי היה גפילטפיש.השירים שסבי אהב הם היו שירים עבריים בעלי מנגינה רוסית.
סבי היה בנוער העובד, הוא זוכר שהיה מאוד כיף, היו פעולות הדרכה, היו טיולים והפעולות היו על נושאים שונים. עדיין קיים הנעור העובד בתל עדשים.
התיכון היה במקווה ישראל שהיה בית ספר חקלאי ליד תל אביב, זו הייתה פנימייה ולמדו שם ילדים מכל הארץ, סבי למד שם בכיתה י"א וי"ב. סבי התמחה במטעים ובכרם. היה בית ספר נכבד וטוב היו כיתות חילוניות ודתיות (סבי השתייך לכיתות החילוניות) ובכל כיתה היו בערך 40 ילדים. בשכבה היו שמונה כיתות.
בבית ההורים דיברו עברית וגם אידיש והילדים ידעו רק עברית, גם הילדים לא רצו שההורים יתרגלו לדבר אידיש אלא
הילדים רצו שההורים יתרגלו לדבר עברית כי בשבילם זה היה בושה.הלכו לבית הכנסת בחגים בלבד.
אחרי מקווה ישראל עבר לשירות הצבאי בקיבוץ חוקוק שבגליל במלחמת השחרור, כשהיה שם היה מנותק מהכל, מסביב היו כפרים ערביים וקיבלו אספקה של מזון מהצבא. כשהערבים ברחו מהגליל במלחמה אז הם תפסו עדרים של צאן ובקר. סבי היה מרכז הפלחה ועבד על טרקטור כבד בשם בולדוזר ואחר כך עבד בקרן הקיימת, בכפרים הנטושים עשו דרכים, הכשירו אדמות למשקים חקלאים. לאחר מכן עזב את קיבוץ חוקוק ועבד בשדה פוספט בנגב- המקצוע של העבודה בטרקטור הבולדוזר עזר לו לקבל את עבודה זאת. אחר כך הלך להיות מדריך חקלאי במושב רינתיה במשך כשנה אחת. במושב זה הכיר את סבתי נורית, הם נישאו בשנת 1954. סבי למד בסמינר למורים "שיין" בגבעת השלושה. בתקופת לימודיו גרו בפתח תקווה. הם עברו לגור בתל עדשים. ילדיהם הם: אירית, אילנה, נועה(אמי), ישי וטלי.
סבי עבד בהוראה והוא חקלאי (גם היום). נחום עזר במושב בתפקידים: חבר הנהלה, מרכז משק, הוא עזר גם בוועדות- ועדת מים, ועדת קרקעות, ועדת מכונות, ועדת ההסדר, וועדת "בנה ביתך".
.
.
סרטון תמונות סבא נחום
בהחלט מזכיר לי את הילדות. היום אין כבר כמעט משחקים כמו פעם והילדים עסוקים כל אחד בביתו. הלוואי והיינו חוזרים לתקופה שבה הילדים היו מכירים יותר את הטבע.
השבמחק